<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ז'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ודינים אלו פ"כ דמלוה. כל שהקדים במטלטלין לגבות אע"פ שהוא אחרון קנה. היכא שלא כתב מטלטלי אגב מקרקעי, ואין דין קדימת שטר בהן. אם קדם אחד לזכות לחבירו לא זכה, שחב לאחרים. ואפילו שוייה שליח, ולאפוקי מרש"י ואיתא פרק הכותב [פ"ד ע"ב] ברמי בר חבו וכו'. ודוקא שליח, אבל אפוטרופוס תופס לצורך היתומים כי דיין הוא, ר"ח.
שני מלוין, האחד הלוה בניסן והאחד באייר, ובאים לגבות מקרקע הלוה שקנה הלוה בסיון, אם היו ללוה קרקעות אחרים בשעת הלואה מראשון, הקודם בשטר גובה. ואם כשהלוה מראשון לא היו לו קרקעות ואחר שהלוה משניהם קנה ובאו שניהם ביחד חולקין. אבל אם קדם וגבה אפילו האחרון גבה. וזה הדין בשכתב לכולן "דאקנה" ולוה מכולן ואחר [כך] קנה דשעבודן שוה. ואם קדם אחרון קנה. והיכא שכתב לראשון "דאקנה" וקנה קרקע, ואחר [כך] לוה [משני], לראשון משועבד, ר"ם פ"כ דמלוה, ואיתא מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"ב] ובכתובות [צ' ע"א]. והיכא שכתב (מראשון) [לראשון] "דאקנה" ולא לשני, וקנה אחר שתי הלואות ומכר, אותו הקרקע לראשון נשתעבד ולא לשני, כי יאמרו הלקוחות כשלוה ממך לא נשתעבד לך קרקע זה. מה שאין כן כשהקרקע ברשות לוה, ששניהם שווים בו, ר"ם פ"כ דמלוה.
<h2>דף כג:</h2>
ומי שבאין לגבות ממנו ואין ידו משגת לפרוע הכל, לא יטלו כל הנמצא בידו, רק מסדרים, כדאיתא פ"א דמלוה לר"ם וכן רי"ף, ואיתה פרק המקבל, והרשב"א, אע"פ שר"ת [כתב ב]הפך. ומניחים כלים הראויים לו, ואין ממשכנין כלים שעושים בהם אוכל נפש. ודוקא כלים, אבל בהמות נכסים הם. ובשעת הגבייה הכל גובים, וכן [כתב] ר"ם, וכן [איתא] פרק שום היתומים [כ"ג ע"ב].
